ביולי 2004 פורסם חוזר מפמ"ר ובו עידכונים לתוכנית הלימודים החדשה. העדכונים כלולים בתוכנית המובאת להלן.

הוראת המקרא בבית הספר העל-יסודי

א. מבנה התכנית

תכנית לימודים זו רואה את הוראת המקרא בבית הספר העל-יסודי כהמשך ללימודי המקרא בבית הספר היסודי מבחינת תפיסת המהות ומבנה הדעת של המקרא, העקרונות להוראתו ומטרות הוראת המקצוע, כפי שנוסחו במבוא של התכנית (עמ' 7-11), תוך התאמתם לגיל ולרמת ההתפתחות הקוגניטיבית, האמוציונלית והערכית של התלמידים בכל אחת משכבות הלימוד בבית הספר.

ועדת התכנית רואה בכיתות ז-יב, המהוות את בית הספר העל-יסודי, רצף לימודי אחד. עם זאת מבחינה התכנית בין לימוד המקרא בכיתות ז-י ללימודו בכיתות יא-יב.

לימוד המקרא בארבע שנות הלימוד מכיתה ז ועד כיתה י מורכב מנושאי-גג ומפרקי נבואה. נושאי-הגג בנויים על הרצף ההיסטוריוגרפי-כרונולוגי, מ"סיפורי האבות" עד סיפור "חורבן בית ראשון" ו"שיבת ציון". בכל נושא גג ברצף משתלבים כתובים מסוגות נוספות: מן החוק, מן השירה ומספרות החוכמה, המתאימים להשתלב בנושא-הגג. ספרות הנבואה לא שולבה בנושאי-הגג הנלמדים על פי הרצף הכרונולוגי. הצמדת הנבואות להקשר ההיסטורי הייתה דוחה את תחילת לימוד הנבואה הקלסית לכיתה י', והייתה מחייבת לרכז אותה בשנת לימוד אחת, ואין זה רצוי. עם זאת, סדר לימוד דברי הנביאים – מ"עמוס" ואילך – נקבע על פי הסדר הכרונולוגי של פעילותם ויש ללמוד כל נביא על רקע זמנו ומקומו.

ספרות הנבואה נלמדת בכיתות ז-י. בכיתה ז נלמד ספר "יונה" שרעיונותיו מהווים כניסה לעולם הנבואה הקלאסית. לכל אחת מכיתות ח, ט, י הוצע מבחר נאומים נבואיים – "עמוס" (בכיתה ח), "ישעיה" (בכיתה ט) ו"ירמיה", "יחזקאל" ו"ישעיה" השני (בכיתה י). ללימוד הנבואות בכיתות אלה מוצע להקדיש כ-25% מזמן ההוראה השנתי המיועד למקצוע. התכנית רואה בנבואה הספרותית וברעיונותיה את אחת התופעות החשובות והייחודיות במקרא ועל כן ההתמודדות עם נושאיה ומסריה מצריכה מנה מרוכזת ומשמעותית בכל אחת משנות הלימודים.

לכיתות יא-יב מוצעים "נושאי חתך", מהם המשלימים חלקי מקרא שלא נכללו במידה מספקת בשלבים הקודמים, מהם המתמקדים בסוגות ספרותיות ייחודיות במקרא וכן מוצע נושא מונוגרפי, המשלב קטעי מקרא וקטעי מאמרים. עקרון הבחירה (בין הנושאים) הוא עיקרון מנחה בבניית התכנית לכיתות אלה, להוציא נושא אחד: "עלילות הראשית", שהוא נושא חובה.

 

ב. נושאי-הגג לכיתות ז-י

לכיתה ז – משפחת האבות והזיקה לארץ ישראל

נושא-גג זה כולל בעיקרו פרקים מתוך ספר בראשית המתארים קטעים מקורות משפחת האבות, מהאחזותה בארץ כנען וזיקתה לארץ גם כאשר עזבוה. נושא המשפחה מואר גם באמצעות חוק הירושה מתוך ספר דברים, מזמור תהילים המתאר בית מבורך, וכן באמצעות קטעים מספר משלי המדגישים את אחריות המשפחה לחינוך דור ההמשך ושיר הלל "אשת-חיל", המתאר את סגולותיה וכישוריה של אם המשפחה.

 

לכיתה ח – החברה הישראלית בהתהוותה (משעבוד מצרים עד ימי השופטים)

נושא זה מקיף את התקופה משעבוד מצרים (שמות), דרך יציאת מצרים והנדודים במדבר (שמות, במדבר, דברים) עד תהליכי ההתיישבות וההתנחלות בארץ ישראל (יהושע, שופטים). בצד הסיפור ההיסטוריוגרפי מוצעים מזמורים המתייחסים בצורה חווייתית-שירית לאירועים בני התקופה (תהילים ושופטים ה') וכן חוקים משמות ומויקרא האמורים לשמש בסיס לעיצוב דמותה של החברה הישראלית.

 

לכיתה ט – התגבשות המלוכה בישראל (מסוף ימי השופטים עד דוד)

הנושא פותח בימים שבהם לא היה מלך בישראל ו"איש הישר בעיניו יעשה". הוא כולל את תיאור התגבשותו של משטר מלוכה בימי שמואל ואת תולדות המלכים שאול ודוד. במרכז נושא זה פרקים מספר שמואל. לצדם מובא גם פרק מדברי הימים (דבה"י א', י') המייצג גישה שונה לירידת בית שאול ולעליית בית דוד. המפגש עם דברי הימים נועד להאיר את ההיבט הפלורליסטי של ספרות המקרא ואת העובדה שנכתבה בזמנים שונים ונוכח נסיבות וצרכים משתנים. לפרקים הסיפוריים נוספו חוק המלך (דברים), מזמורי מלך (תהילים) ופרקי חכמה (משלי וקוהלת) המתייחסים למלכים ולשלטונם.

 

לכיתה י – מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)

נושא זה כולל את סיפור המלכת שלמה, סיפור פילוג הממלכה לממלכות ישראל ויהודה, סיפורי הנביאים אליהו ואלישע שפעלו בתקופת בית אחאב ומלכות יהוא, ותקופתם של חזקיהו ויאשיהו, עד לחורבן הבית הראשון. הנושא מדגיש עימותים בין נביאים ומלכים. החוקים הנלווים לנושא עניינם ריכוז הפולחן, שהוא נושא מרכזי בספר מלכים, וכן תופעת הנבואה. מוצעים גם מזמורי תהילים הקשורים למקדש ולירושלים. גם בנושא זה משולבים פרקים מדברי הימים לשם השוואת גישות היסטוריוגרפיות. הנושא מסתיים בפרקי נחמה וגאולה מתוך עזרא, יחזקאל וישעיה השני.

 

ג. "קריאה מודרכת" ומשמעותה

בלימוד נושאי הגג בכל אחת מן הכיתות ז עד י הוכנס יסוד חדש המכונה "קריאה מודרכת". הקריאה המודרכת היא שיטת הוראה ולמידה שנועדה להשלים פערים בידיעת התוכן ובכך לגשר בין יחידות לימוד שבהן מתמקדים. הקריאה המודרכת נועדה גם להעביר חלק נכבד מן האחריות הלימודית לידי התלמידים. מלבד המטרה של השלמת ידע יש ללמידה המודרכת גם מטרה דידקטית של אימון התלמידים בלימוד עצמאי. המורים נדרשים להנחות את התלמידים באמצעות גיליונות לעבודה עצמית שבהם יוצגו עניינים מרכזיים, בעיות, הפניות לכתובים וכיווני חשיבה שיסוכמו לאחר מכן בלימוד בכיתה. "קריאה מודרכת" משמעה שאין לעסוק בכתובים בצורה אינטנסיבית צמודה אלא בשיחה או בדיון כוללים, שיתבססו על הלמידה המוקדמת של התלמידים לקראת השיעור בכיתה. הדיון בכיתה עשוי גם להיות מלווה בעבודות סיכום.

עקרונות דידקטיים אלה בלמידה המודרכת, הנתונים לאחריות ולפיקוח המורים, יוצרים את ההבדל בין מה שכונה בתכניות קודמות "למידה אקסטנסיבית" לבין מה שמוצע כאן כ"קריאה מודרכת". הקריאה המודרכת היא למידה מעמיקה ומחייבת, שיש לה מאפיינים המייחדים אותה מלמידת הרצף הכיתתית. בחישוב זמן הלימוד מוקצות שעות מיוחדות ללימוד בדרך זאת.

 

ד. נושאים לכיתות יא-יב

תלמידי כיתות יא-יב ילמדו 4 נושאים. אחד מהם הוא נושא חובה ועוד שלושה נושאים לבחירה מתוך שישה. לכל נושא הוקצו 30 שעות.

נושא החובה הוא:

עלילות הראשית –

נושא זה מבוסס על הפרקים א'-י"א בספר בראשית, העוסקים בראשית התפתחות העולם והתרבות האנושית, על טקסטים נוספים במקרא הכוללים שרידי מיתוסים קדומים ופולמוס עם תפיסות מיתולוגיות ועל מקורות חוץ-מקראיים מן המזרח הקדום. נושא זה נקבע כנושא חובה משום שהוא משלים את חומר הלימודים שנועד לכיתות ז-י. סיפורי הראשית (בראשית א'-י"א) ממוקמים מבחינה כרונולוגית לפני סיפורי האבות שבהם נפתחים לימודי המקרא בכיתה ז'. הקשר של "עלילות הראשית" לעולם המיתולוגי, גרם לדחיית לימודו לכיתות העליונות, שבהן יקל על התלמידים להבין את המציאות של תפיסת עולם מונותאיסטית, הנאבקת על קיומה בעולם אלילי ולהבין מושגים בסיסיים בתחום האמונה המקראית.

 

שלושת נושאי הבחירה ייבחרו מבין ששת הנושאים האלה:

 

1. חורבן, גלות וגאולה

נושא זה מבוסס על ספרות היסטוריוגרפית, נבואית ומזמורית המשקפת את תקופת גלות בבל ושיבת ציון. הנושא "חורבן, גלות וגאולה" משלים את הרצף הכרונולוגי המסתיים בסוף כיתה י' בסיפור החורבן של ממלכת יהודה והרס המקדש בירושלים. המקרא מספר על חיי העם וגורלו גם לאחר החורבן בארץ יהודה בתפוצות במצרים ובבבל, על הצהרת כורש ועל השיבה לארץ ועל ראשית החיים בתקופת הבית השני. השלמה זו משקפת את התמונה הכוללת הקיימת במקרא על תולדות עם ישראל.

 

2. אדם וגורלו בספרות החכמה

הנושא מתמקד בספרים משלי, איוב וקוהלת ומבטא שלוש התיחסויות לנושא הגמול: משלי מבטא גישה המאמינה בקיומו של גמול אישי. איוב מתעמת עם רעיו ועם אלוהים בשאלת הגמול, כלומר: בזיקה שבין מעשי האדם לבין גורלו האישי, ואילו קוהלת מערער על קיומו של גמול ועל רעיונות יסוד נוספים במחשבת המקרא וטוען שאין קשר בין התנהגות האדם לבין גורלו.

 

3. חיי הפרט והכלל בראי השירה

דרכה של שירה שהיא מביעה רגשות ומתארת חוויות. בנושא מועלות דוגמאות מחיי האדם בשלבים שונים של חייו כפרט – סיטואציות של אהבה, של מצוקה, של הרגשת תודה והלל, של כיסופים וכדומה. כמו כן האדם חי בציבור וחוויות הכלל הן חלק מעולמו – ימי חג, ימי אבל, חדוות הניצחון ומצוקת התבוסה. הנושא כולל מזמורי תהילים ושירות מקראיות אחרות.

 

4. חוק וחברה במקרא: מאפיינים, ערכים ודילמות

חוקי המקרא, כמו כל מערכת חוקים, יונקים מתפיסות יסוד על האדם, העולם ואלוהים. חוקים אלה מנסים לקבוע כללים התנהגותיים למימוש עולם הדעות והאמונות המקראי. חוקי המקרא המשקפים אמונה באל אחד, מתפלמסים עם תפיסות עולם אחרות שרווחו בעם ישראל ובסביבה שבתוכה חי ופיתח את עצמיותו. הלומדים יעיינו במקור החוק ובדוגמאות מתחומי המשפחה, ההגנה והסעד לחלשים, הפלילים והמלחמה.

בצד החוקים נכללים בתכנית מקורות מקראיים נוספים מן ההיסטוריוגרפיה, החכמה והנבואה, שמהם אפשר ללמוד על זיקתם של החוקים לחיים. כמו כן נכללים מקורות חוץ-מקראיים מתוך קובצי חוקים מן המזרח הקדום כחלק אינטגרלי מן הנושא. למורים מוצע גם חומר נוסף לעיון הן מן המקרא והן ממקורות חיצוניים.

 

5. המאבק לחברה מוסרית – ערך מרכזי בנבואה

תורת הנביאים מדגישה את ההתנהגות המוסרית שבין אדם לחברו כערך מרכזי. המוסר החברתי נדון כבר בקטעי הנבואה שנלמדו בכיתות ז-י והוא מוצע עתה כנושא מרוכז לכיתות יא-יב. התנהגות מוסרית משמעה הקפדה על צדק ומשפט. האחריות להשלטת המוסר מוטלת בעיקר על המלך ועל ההנהגה, אך גם על כל פרט ופרט בחברה. הנביאים ראו בהתנהגות מוסרית תקינה גורם המכריע את גורל העם ואת גורל מנהיגיו. גם בתאור העתיד האידאלי תופס המוסר מקום מרכזי. הנושא מורכב ברובו מנאומי תוכחה מתוך הנבואה הקלסית ומשולבים בו סיפורים מתוך נביאים ראשונים.

 

6. נושא מסכם מונוגרפי: ירושלים במקרא

"ירושלים" היא מן הנושאים המרכזיים במקרא. דמותה משתקפת בהיסטוריוגרפיה, בנבואה ובמזמורים. ירושלים הייתה לעם ישראל עיר מלוכה ובה מרכז מדיני, דתי ומשפטי. ממנה יצאו תוכחות נביאים ואליה התנקזו תקווה ושאיפות לעתיד ולגאולה. חורבן ירושלים מזוהה עם אבדן העצמאות הלאומית והוא גם המושא לתשובה ולגאולה. הנושא המונוגרפי "ירושלים במקרא" משלב עיון בהיסטוריה של העיר ובמקומה התרבותי-רוחני כפי שהם השתקפו בספרי מקרא שונים ובסוגות ספרותיות מגוונות.

 

ה. העשרת הלמידה

ההתמודדות עם טקסטים, פירושם והתעמקות במשמעותם אופייניים למבנה הדעת של לימודי המקרא. לצד הלימוד הדיסציפלינרי מבקשת התכנית לעודד הפעלת דרכי הוראה מגוונות וליצור שילוב בין התכנים המקראיים ובין תכנים נוספים.

המשמעות האופרטיבית של גישה זו פירושה:

*       שילוב מקורות מספרות המזרח הקדום

*       שילוב מקורות ממחשבת חז"ל ומפרשנות ימי הביניים

*       שילוב ספרות יפה לדורותיה, המתייחסת לנושאים ולמוטיבים מקראיים

*       שילוב יצירות אמנות מתחומים שונים: ציור, פיסול, מוסיקה, מחול, שיש בהן משום פרשנות או זיקה לכתובים מקראיים

*       שילוב פעילויות למידה חוץ-בית-ספריות כמו טיולים באתרים בעלי משמעות לתקופת המקרא, צפייה בסרטים ובהצגות, ביקור במוזאונים, ועוד.

 

ו. תכנית למידה שש שנתית

תכנית הלימודים ממליצה לפרוס את לימודי המקרא על פני שש שנות הלימוד בבית הספר העל-יסודי מכיתה ז עד כיתה יב. יש משמעות מיוחדת ברצף לימודי שיימשך שש שנים ובהטמעה האיטית והמתמשכת של המסרים, הרעיונות והתכנים התרבותיים, המשמשים מכנה משותף תרבותי לכלל עם ישראל. התכנית ממליצה שלא לדלג על שנת לימודים ושלא לקצר שנת לימודים בכל מה שנוגע להוראת המקרא והיא רואה הפסד ונזק במדיניות בית-ספרית המרכזת את לימודי המקרא ב-5 שנים בלבד מתוך 6 שנות החינוך העל יסודי.

 

ז. נושאים מן המבוא למקרא ומחקרו

המבוא למקרא וחקר המקרא כוללים מושגים ופרטי ידע המסייעים להבנת התהליך המורכב של היווצרות ספר התנ"ך, להבנת התכנים והרעיונות, ומהווים חלק מההשכלה הכללית הקשורה לאסופת ספרי המקרא. מושגים ופרטי ידע אלה לא יילמדו כנושא עצמאי, אלא תוך כדי ההוראה השוטפת במהלך שש שנות הלימוד בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. במילים אחרות, הטקסט יזמן למורים את הנושא מן המבוא שבו הם יתמקדו. סביר להניח ששיטת לימוד זו תיצור חזרות רבות, אך בכוחן של אלו לסייע לתלמידים להפנים את הנושא.

ראוי לציין כי התכנית מציעה להתחיל בנושאים מן המבוא למקרא כבר בשלב בית הספר היסודי (ראו לעיל בעמ' 22-23).

לימוד המושגיםם ופרטי הידע במהלך שש שנות הלימוד בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה נועד ליצור תמונה ראשונית על אודות היווצרות אסופת המקרא. לשם כך, יש ללמד במהלך השנים את הנושאים האלה:

*       שמות אסופת המקרא (מקרא, תנ"ך, כתבי הקודש)

*       שמות ספרי המקרא, משמעות השמות וסדר הספרים

*       חלוקה לפרשיות (פתוחות וסתומות), חלוקה לפרקים ולפסוקים

*       קריאה בציבור (בבתי כנסת) – תולדות קריאת התורה וחלוקתה לפרשות, ההפטרות, מסורותיהן השונות (ספרד ואשכנז), הזיקה בין הפרשה להפטרה, וכן חמש המגילות ומועדי קריאתן.

*       הניקוד והטעמים – תפקידם ושלבי התהוותם. הטעמים ללימוד יהיו הטעמים המפסיקים של כ"א הספרים (להוציא איוב, משלי, תהילים) – סוף פסוק/סילוק, אתנח/אתנחתא, זקפים

*       התקדשותה ההדרגתית של אסופת המקרא (תהליך הקנוניזציה

*       ספרים שנזכרו במקרא, אך לא נשתמרו

*       מגילות מדבר יהודה והספרים החיצונייםוזיקתם למקרא

*       נוסח המסורה כמסורת טקסטואלית אחת לצד קיומם של עדי נוסח עבריים אחרים: הנוסח השומרוני של התורה ומגילות מדבר יהודה

*       התרגומים העתיקים למקרא וחשיבותם ללימודו: תרגום השבעים (תרגום ליוונית), אונקלוס ותרגום יונתן לנביאים (תרגומים לארמית)

*       הבדלי גרסה או הבדלי נוסח (חיסורים, ייתורים וכדומה) בין טקסטים בנוסח המסורה לבין עדי הנוסח העבריים האחרים והנוסחים העבריים המשתקפים בתרגומים העתיקים.

*       שיבושי מעתיקים: חילופי אותיות דומות (מבחינה גרפית [ד/ר, י/ו ועוד] או פונטית [אותיות בומ"פ, למנ"ר]), וכן שיכולי אותיות (האהל/האלה [מל"א ז 45] ועוד).

*       פעילויות שונות של בעלי המסורה ומטרתן (קרי וכתיב, תיקוני סופרים, אותיות תלויות, אותיות רבתי, אותיות זעירות (הכוונה לתופעות העולות מן הכתובים הנלמדים. כך למשל, הנו"ן התלויה קשורה בלימוד שופטים יח 30)

*       כתבי יד עבריים מימי הביניים (כתב יד קהיר, כתר ארם צובא), וכן התנ"ך בדפוסים (מקראות גדולות ועוד)

*       הכרת תפקידם של הטקסטים הנלמדים במסורת היהודית (דוגמה: אמירת "אשת חיל" [משלי ל"א 10-31] בליל שבת)

*       תרומתן של כתובות עבריות ושלל ספרות המזרח הקדום להבנת ספרות המקרא

*       המקרא כבסיס לתורה שבעל פה (ספרות המדרש וספרות ההלכה)

*       ספרות ימי הבית השני (ספרות חיצונית, מגילות מדבר יהודה) ותרומתה להבנת עולמה של הספרות המקראית

*       פרשנות המקרא: פרשנות חז"ל (פשט ודרש), פרשנות ימי הביניים (כגון: רש"י, ראב"ע, רד"ק ואברבנאל), ופרשנות מודרנית (מסורתית וביקורתית)

*       ביקורת המקרא (כגון: תורת המקורות, מסורות, עריכה משנה-תורתית [=דברימית או דויטרונומיסטית]) כאמצעי להבנת הכתוב. כוונות המחברים, עולמם והשקפותיהם.

*       מושגים לועזיים בסיסיים הרווחים בחקר המקרא:

איטיולוגיה (סיפור איטיולוגי), אנכרוניזם, דטרמיניזם, היסטוריוגרפיה, היסטוריוסופיה, כרונולוגיה, מגיה, מונותיאיזם (=אמונת הייחוד), מספר טיפולוגי, סינקרטיזם, שמות תיאופוריים, תיאודיציאה (צידוק האל), אטימולוגיה עממית (מדרש שם).

 

התכנית לכיתה ז

נושא-גג: משפחת האבות והזיקה לארץ ישראל

 

 

 

 

 

הערות לנושא – גג משפחת האבות והזיקה לארץ ישראל:

·    פרקי הקריאה המודרכת ישולבו במקום המתאים ברצף הלימוד השוטף.

·    הפתגמים לבחירה מספר משלי נועדו להעשרה תרבותית ולשונית.

·    הפתגמים ישולבו ברצף הסיפורי תוך כדי הוראה, כחלק מהנושא.

התכנית לכיתה ח

נושא-גג: החברה הישראלית בהתהוותה (משעבוד מצרים עד השופטים)

 

 

 

 

הערות ל נושא-גג: החברה הישראלית בהתהוותה (משעבוד מצרים עד השופטים):

·    פרקי הקריאה המודרכת ישולבו במקומות המתאימים ברצף הלימוד השוטף.

·    מתוך ספר שמות, פרקים ז'-י"א, י"ב 36-29; מכות מצרים – התלמיד יצטרך להכיר את 10 המכות, את הרצף הסיפורי וביטויים נבחרים.

·    את "עשרת הדיברות" (שמות כ' 1-18) מוצע לשלב ברצף הסיפורי אחרי שמות י"ט.

·    תהילים קי"ד או קל"ו ישולבו בסיפור יציאת מצרים.

·    שמות ט"ו 1-11 יילמד בהקשר של קריעת ים-סוף לאחר שמות י"ד.

·    שופטים ה' ישולב בסיפור ויושווה לשופטים ד'.

התכנית לכיתה ט

נושא-גג: התגבשות המלוכה בישראל

(מסוף ימי השופטים עד דוד)

 

 

 

הערות לנושא - הגג: התגבשות המלוכה בישראל (מסוף ימי השופטים עד דוד)

·    פרקי הקריאה המודרכת ישולבו במקומות המתאימים ברצף הלימוד השוטף.

·    "חוק המלך" (דברים י"ז 20-14) ישולב בלימוד שמואל א', ח'.

·    החוק מדברים כ"ב 29-23 ישולב בלימוד שמואל ב' י"ג-י"ד.

·    את המזמורים שייבחרו מתהילים ניתן לשלב כך:

           מזמורים כ"א, מ"ה, ע"ב – בדיון על הערכת דמות המלך.

           מזמורים נ"א, קל"ב – בהערכת דמותו של דוד.

·    קטעי החכמה ממשלי ומקוהלת העוסקים בדמות המלך וסמכויותיו ישולבו בלימוד "משפט המלך", או כחומר לדיון בהערכת המלך כדמות שולטת.

התכנית לכיתה י

נושא-גג: מלכים ונביאים

(משלמה עד צדקיהו)

 

 

 

 

הערות לנושא-גג מלכים ונביאים:

·    פרקי הקריאה המודרכת ישולבו במקומות המתאימים ברצף הלימוד השוטף.

·    מוצע לשלב את "חוק ריכוז הפולחן" (דברים י"ב 14-1) בלימוד פרשת הרפורמה של יאשיהו (מל"ב, כ"ב-כ"ג).

·    סוגיית נביא האמת (דברים י"ח 22-15) תשולב בלימוד פרשת חנניה בן עזור (ירמיהו כ"ח).

ללימוד פרקים מספר מלכים יצורפו מקורות חוץ-מקראיים* אלו:

1.    למלכות אחאב:
למלכים א' כ"ב 39: תיאור קרב קרקר במונולית מכורח' (שלמנאסר השלישי) (הודפס ב"עולם התנ"ך" כרך מלכים א', עמ' 206).

2.    למלכים ב' י"ז:

א.  תיאור מלחמתו של שלמנאסר החמישי מלך אשור נגד שומרון, לפי ה"כרוניקון הבבלי" טור א' שורות 27-30 (הודפס בעולם התנ"ך כרך מלכים ב', עמ' 136).

ב.  כיבוש שומרון (720 לפנה"ס) על ידי סרגון השני (705-721 לפנה"ס) מלך אשור. מתוך האנלים של סרגון מחורסבד (הודפס ב-א' דמסקי, "מדריך במקורות החיצוניים לתולדות ישראל בימי קדם", חלק א': המקורות, תשמ"ב-1981, עמ' 48, סעיף 52 א').

3.    למלכים ב' י"ח-י"ט:

א.  כתובת נקבת השילוח (הודפס בעולם התנ"ך, כרך ישעיה, עמ' 17, וכן: שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות מימי בית ראשון וראשית ימי בית שני, ירושלים, מוסד ביאליק, 1992, עמ' 13-16, במיוחד עמ' 14).

ב.  המסע השלישי של סנחריב ב"מנסרת המכון המזרחי בשיקגו", שורות 18-49 (הודפס בעולם התנ"ך, כרך מלכים ב', עמ' 157, סעיף 4).

ג.   קטע מתבליט לכיש (הודפס בעולם התנ"ך, כרך מלכים ב', עמ' 160-162).

1.    למלכים ב' כ"ד: תעודה בבלית על כיבוש ירושלים והגליית יהויכין (בתוך א' דמסקי הנ"ל, עמ' 79, סעיף 91).

2.    למלכים ב' כ"ה: חרס מלכיש מס' 4 (בתוך שמואל אחיטוב, הנ"ל, עמ' 43: "כי אל משואות לכיש... עד עזקה"). רצוי בהקשר זה להתיחס לירמיה ל"ד 7.

 

התכנית לכיתות יא-יב

הנושא: עלילות הראשית

מבוא:

מטרת הוראת הנושא "עלילות הראשית" היא להעמיק את הלימוד בבראשית א'-י"א ולהכיר שרידים של מיתוסי בריאה המשתקפים במקרא.

הנושא מבוסס על טקסטים מבראשית א'-י"א, על קטעים נבחרים מן המקרא, שבהם מופיעים מוטיבים מיתולוגיים (ישעיה, יחזקאל, תהילים ואיוב), וכן על מקורות חוץ-מקראיים שיש להם נגיעה ישירה לקטעים הנלמדים מן המקרא: אנומה אליש – סיפור הבריאה הבבלי (כנראה מסוף האלף השני לפנה"ס) וסיפור המבול המסופוטמי הכלול בלוח י"א של עלילת גילגמש (נתחבר במאה ה-17 לפנה"ס והושפע ממסורות שומריות ואכדיות קדומות).*

 

הדגשים מוצעים להוראת הנושא:

1.    ניתוח ספרותי, רעיוני ולשוני של פרקי הלימוד מספר בראשית הפותחים בתאור עולם מושלם ומתארים את הידרדרותו ההדרגתית.

2.    התייחסות למשמעויות המונח מיתוס.

א.  בחינת דרכי עיצוב המיתוס במקרא. יש לתת את הדעת למיתוס המסופר במקרא במפורש ולמיתוסים נרמזים.

ב.  דרכי המאבק במיתוס במקרא (דה-מיתולוגיזציה), והבלטת המסרים המקראיים-המונותיאיסטיים.

 

ארגון הוראת הנושא נתון לבחירתו האישית של כל מורה ועם זאת מומלץ להתחיל בספר בראשית, שהוא טקסט רצוף ולצאת ממנו להשוואות פנים מקראיות וחוץ מקראיות. את המסקנות המכלילות העוסקות במאפייני המיתוס ובמטרות השימוש בו ראוי לעשות בחלק האחרון של הלימוד.

פירוט התכנים והמקורות:

 

נושא בחירה: חורבן, גלות וגאולה

מבוא:

הנושא "חורבן גלות וגאולה" בא להשלים את הרצף הכרונולוגי-היסטוריוגרפי לפיו אורגנו לימודי המקרא בכיתות ז-י. בכיתות אלה נלמד החומר המתייחס לימי האבות עד חורבן המקדש וירושלים, גלות יהודה והצהרת כורש. ראשי הפרקים המוצעים לנושא "חורבן גלות וגאולה" מוצגים על פי סדר כרונולוגי החל מסיפורי החורבן וההליכה לגלות, התגובות על אירועים טראומטיים אלה, מצב הנשארים לפליטה בארץ יהודה, התקוות לשיבה, וכלה באירועי שיבת ציון וחיי הקהילה של שבי ציון על מצוקותיהם ועל תקוותיהם.

מומלץ לשלב כתובים מסוגות שונות – היסטוריוגרפיה, נבואה ושירה – לפי תוכניהם והתאמתם זה לזה.

בספר ירמיה מתואר גורלה של שארית הפליטה בארץ עד התפוררותה בעקבות רצח גדליה בן אחיקם. הקינות מתוך מגילת איכה משקפות את הטראומה של החורבן. בספרות המזמורים ישנם ביטויים הן לחורבן והן לשיבת ציון. מזמורי "על נהרות בבל" ו"בשוב ה' את שיבת ציון" מבטאים חוויות אותנטיות.

יחזקאל מוצג כנביא החורבן והגלות ומבטא גם תקוות לחידוש העצמאות המדינית, באמצעות חזונות.

ישעיה מפרק מ' ואילך מנבא על דרך שיבתם של הגולים וכן על התקוות להתחדשות ושגשוג ובמרכזן ירושלים הבנויה מחדש.

חגי וזכריה, עזרא ונחמיה מתארים את מצוקותיהם ובעיותיהם של שבי ציון, אך הם חדורים בחוויית הגאולה והתחדשות העצמאות המדינית והדתית סביב המקדש שהוקם מחורבותיו.

הנושא כולו פותח בחורבן ובגלות ומסיים בנימות האופטימיות של הגאולה ושיבת ציון. לנימות אלו חשיבות בעיצוב ביטוי התקווה-רבת-השנים לגאולה ולשיבה לארץ ישראל.

פירוט התכנים והמקורות:

 

נושא בחירה: אדם וגורלו בספרות החכמה

מבוא:

ספרות החכמה ממוקדת בפרט ולא בלאום. היא אוניברסלית, חוצה תרבויות ועמים, ומעלה שאלות קיומיות, הרלוונטיות לאדם בכל גיל ובכל מקום.

לספרות זו עולם של מונחים משלה, למשל: הצדיק מזוהה עם החכם, והרשע – עם הכסיל. הנושא מתמקד בשלושת הספרים משלי, איוב וקוהלת. השוני בין הספרים מתבטא בתפיסות העולם ובדרך הצגת הדברים:

 

א.  משלי – בספר משלי מוצגת הדרך שבה על האדם לנהוג כדי להצליח לזכות בגמול טוב. באמצעות פתגמים, היגדים ומשלים מודרך האדם לנהוג כראוי בתחומי חיים שונים. המלצות ספר משלי מבוססות על חכמה מעשית ותועלתית, לפיכך הממלא אחריהם (צדיק=חכם) יזכה בשכר, והיפוכו (רשע=כסיל, אוויל) מביא על עצמו גמול רע. ספר משלי מיוצג בנושא על ידי שני טקסטים בלבד: א' 1-7, י' 1-7, והם משמשים מבוא לנושא כולו.

 

ב.  איוב – בספר איוב משתקפת בעיית הסבל האנושי בכל חריפותה. איוב מתעמת רציונלית ורגשית עם אלוהים ועם רעיו בנושא קיום הגמול. מלבד סיפור המסגרת נכללים בנושא קטעים אחדים, המייצגים את מחזור הוויכוחים הראשון שבין איוב ובין רעיו, וכן קטעים ממענה האלוהים לאיוב. השוני בין הפתרון המוצג בסיפור המסגרת לבין זה שבמענה אלוהים וכן הניגוד שבין השקפת איוב לבין השקפת הרעים יוצרים מתח דרמתי. סיפור המסגרת מובא בשלמותו. נאומו הראשון של איוב (פרק ג') מובא כולו כדוגמה לנאום מלא. בוויכוח עם הרעים מובאים קטעים מדברי אליפז (פרק ד') ומדברי צופר (פרק ח'). הקטעים מתשובותיו של איוב (פרקים ז' ו-ט') משקפים את עצומת סבלו, בדידותו וטענותיו הקשות כלפי אי-הצדק האלוהי. שני הקטעים ממענה אלוהים (פרקים ל"ח, ל"ט) מבטאים את שלטון האל על הבריאה. תגובת איוב למענה האל (פרק מ"ב 1-6) מבליטה את ההיבט האמוני חווייתי של איוב.

 

ג.   קוהלת – ספר קוהלת מוצג מנקודת מבט של אדם בעל ניסיון ומעמד חברתי גבוה. הספר מתייחס לגישות ולהשקפות מקראיות מקובלות. לעיתים הוא מקבלן ולרוב דוחה אותן מתוך עמדה שכלתנית וספקנית. מתוך הספר נכללים ארבעה קטעים משלושת הפרקים הראשונים והם מציגים את תפיסת קוהלת ביחס לעולם ולאדם.

פירוט התכנים והמקורות:

 

 

הערות לנושא הבחירה: אדם וגורלו בספרות החכמה:

מורים המעוניינים בהעשרת הנושא יכולים לעיין ביצירות אלה:

א.    אהלל את אדון החכמה, בתוך ש' שפרה ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, עם עובד, תל אביב, 1996, עמ' 544-563.

ב.    יצר לב האדם רע מנעוריו: התיאודיציאה הבבלית, שם, עמ' 564-575.

 ג.    עבד הגד מה טוב, דו-שיח פסימי בין עבד לאדוניו, שם, עמ' 576-580.

 

נושא בחירה: חיי הפרט והכלל בראי השירה

מבוא:

השירה היא אחד מאופני ההתבטאות הנשגבים של רוח האדם. הנושא מורכב מיצירות שיריות, קצרות בדרך כלל, המבטאות חוויות יסוד בהוויה האנושית. הרצף המוצע הוא של מעגל החיים – מנעורים ועד זקנה ושיבה. ראשיתו באהבה שבין גבר ואישה (שיר השירים), ואחריתו בזקנה שיש עימה קשיים פיזיים (קוהלת) וגם שלווה (זכריה). התיאור בזכריה, של זקנים וזקנות יושבים ברחובות ירושלים המלאים ילדים וילדות משחקים, מביע את עוצמת החיים הנמשכים והמתחדשים. את השירים שבין שני הקצוות הללו ילמדו המורים על פי הרצף הנראה להם. האדם יכול לזכות בחיים מלאים בסיפוק ובתוכן, ואותם יוכל למצוא בחמימות המשפחתית (תהילים קכ"ח), בנועם של שבת אחים גם יחד (תהילים קל"ג), בטוב של החיים המוסריים (תהילים ט"ו) או בחווית הקרבה אל האל (תהילים כ"ג), אלא שלא תמיד יזכה האדם לראות בטוב. לא פעם יתענה בפגעים שונים, כגון: בייסורי גוף ונפש שמקורם במחלות ובשונאים חורשי רע (תהילים מ"א), בעוונות שלו עצמו (תהילים ק"ל) ובאסונות טבע (ירמיה י"ד). הסבל הוא חלק בלתי נפרד מגורל האדם והאיש המאמין מוצא נחמה בביטחון שיש השגחה פרטית, ושאלוהי ישראל דורש טוב לאדם (תהילים קכ"א). חיי הפרט קשורים לחיי החברה והעם, על חדוותיהם ועל מכאוביהם. מרכז החיים הרוחניים והלאומיים נמצא בירושלים, עיר המקדש והמלך, ומזמורי ציון (תהילים מ"ח, קכ"ב) מראים כיצד נקשרות לירושלים התקוות לחיי צדק, משפט ושלום. השלום הוא יעד נכסף, אך לא תמיד מצוי. שירת הניצחון מבטאת את שמחת הגיבורים החוזרים משדה הקרב וידם על העליונה (שופטים ה'), והקינות משקפות את כאב התבוסה והאובדן (שמואל ב', א' ואיכה ה'). השיח עם מסריהם הרעיוניים, המוסריים, הרגשיים והאמוניים של פרקי השירה שנבחרו, פותח פתח לתגובות, בין של הסכמה ובין של פקפוק ופולמוס, וטמון בו ערך רב לחינוך האדם.

פירוט התכנים והמקורות:

פירוט התכנים והמקורות:

 

 

 

 

נושא בחירה: חוק וחברה במקרא – מאפיינים, ערכים ודילמות

מבוא:

החוק הוא הכלי העיקרי שבידי חברת בני אדם להשלטת סדר, למניעת אנרכיה, לארגון חיי קהילה ולהסדרת היחסים בין חבריה. חוקי החברה הם תוצר הזמן שבו נוצרו ושל אמונות היסוד במישור הדתי והחברתי. הם משקפים את מערכת ערכיה של החברה, את אופיה הכלכלי ואת המבנה החברתי שלה. הנושא "חוק וחברה במקרא" מאפשר ללומדים להכיר את השקפת המקרא במספר סוגיות מתחום המשפט האזרחי. באמצעות סוגיות אלה ניתן לעמוד על מאפייני החוק המקראי ועל היבטים, ערכים, דילמות ופולמוס המגולמים בו. החוק המקראי מתפלמס לא פעם אחת עם אמונות, דעות וערכים המשתקפים בחוקי המזרח הקדום. פולמוס זה מתבטא בדחייה של חוקים (כגון: איסור ריבית, עונשי תמורה) או על ידי סיגולם לאמונת ישראל ולתפיסתו המוסרית (כגון עבדות).

 

התכנית כוללת:

א.    לקט נבחר מקובצי החוקים שבתורה

ב.    מקורות מקראיים נוספים – בעיקר סיפורים שיש בהם זיקה לאמור בחוק.

 ג.    מקורות חוץ-מקראיים – בעיקר חוקים מקובצי החוק של המזרח הקדום.*

ד.    טקסטים (נוספים) מומלצים לעיון המורים.

 

לימוד החוק מאורגן לפי נושאים:

הנושא הראשון – "מקור החוק, מטרתו והיקפו", מציע את הנחות היסוד של החוק המקראי. יתר הנושאים עוסקים בערך חיי האדם, בסביבתו הקרובה, ביחס ליחידים ולקבוצות בחברה הישראלית ומחוצה לה. המורים רשאים לקבוע את סדר הוראת הנושאים על פי שיקול דעתם.

 

דגשים מומלצים בהוראת הנושא:

1.    המקרא מציג את האל כריבון, כמחוקק וכסמכות עליונה.

2.    החוק המקראי חולש על כל תחומי החיים: אזרחיים, מוסרים ופולחניים.

3.    חוקי התורה, בשונה מחוקי המזרח הקדום, מעוגנים במסגרת סיפורית.

4.    לעתים יש זיקה בין עיצובו הסגנוני של החוק לבין תכניו והמסרים שלו.

5.    חזרות ו/או אי התאמות בין חוקים מקראיים מעידות על תהליכים בעיצוב ספרות החוק, על הדגשים, על מתח בין ערכים לבין מציאות, על תיקונים בחוק, בהתאם למציאות משתנה.

6.    החוקים מתפלמסים לעיתים עם אמונות ודעות המצויות בחוקי עמי המזרח הקדום.

7.    בחוקי התורה יש חוקים ישראליים מקוריים שאין כדוגמתם בחוקי עמי המזרח הקדום.

 

 

פירוט התכנים והמקורות:

 

 

 

 

נושא בחירה: המאבק לחברה מוסרית – ערך מרכזי בנבואה

מבוא:

מטרתו של נושא זה היא להפגיש את התלמידים עם אחד היסודות המרכזיים בנבואה המקראית. הנביאים דורשים מן העם וממנהיגיו לקיים את המוסר, המבטא ערכים של צדק חברתי, הגנה על החלשים כגון, יתום ואלמנה, וכן הימנעות מעיוות דין. הנביאים מתריעים כנגד הפערים החברתיים, עושק החלשים ומעשי מרמה. הם אף יוצאים ישירות כנגד מלכים שעברו עבירות בתחום המוסרי: נתן – דוד (שמואל ב' י"ב), אליהו – אחאב (מלכים א' כ"א), ירמיהו – יהויקים (ירמיה כ"ב 13-15).

בעוד שבספרות ההיסטוריוגרפית (למשל ספר מלכים) יש דגש על התנהגות דתית פולחנית (עבודות אלילים, פולחן במות), הנבואה הקלסית החל במאה השמינית לפנה"ס, יוצאת למאבק למען צדק חברתי, מתמקדת בחטאים מוסריים חברתיים, ורואה את המוסר לא רק כדרישת האל מן האדם בישראל, אלא כגורם היסטורי לאומי. מכאן, קיומם של בית דוד ושל עם ישראל תלויים במילוי הצווים המוסריים. אם העם לא יקיים את המוסר הוא ייענש ותישלל ממנו הזכות להישאר בארץ: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער" (מיכה ג' 12). לצד התוכחה המוסרית קיימת בדברי הנביאים גם תקווה לעתיד, שבו יתקיים המוסר החברתי באמצעות מלך מבית דוד (ישעיה י"א 1-9).

הקטעים הנבואיים שנבחרו הם בעיקר משל נביאי המאה השמינית – עמוס, ישעיהו ומיכה. חלקם נלמד בחטיבת הביניים וניתנת עתה הזדמנות לחזור עליהם במסגרת הנושא. לקטעים אלה נוספו קטעים של דברי נביאים מאוחרים יותר: ירמיהו, ישעיהו השני וזכריה (הנביאים נזכרים בטבלה על פי סדר זה). זאת על מנת להדגיש כי המוסר הוא ציר מרכזי שעובר כחוט השני בנבואה לדורותיה. עם זאת, יש לתת את הדעת כי לכל נביא יש הדגשים משלו. כך למשל בעימות בין הנביא ובין קהלו, על מקומם של מוסר ושל פולחן מודגש שאין ערך לפולחן ללא מוסר. יש הטוענים כי נביאים מסוימים מציירים מציאות ללא פולחן ואחרים טוענים כי הנביאים מדגישים את עדיפות המוסר על הפולחן. בלימוד הנושא יש איפא לשים לב למשותף בין הנביאים ולמייחד כל נביא ונביא, לזיקה בין הדרישות המוסריות לבין חוקי התורה, להקשר ההיסטורי שבהם נאמרו דברי הנבואה וכן לאמצעים הרטוריים השונים שהנביאים השתמשו בהם, כגון משלים, דימויים, אירוניה וקינה. מורים שמעוניינים, יכולים אף להתייחס לטענת חלק מן החוקרים בדבר זמן החיבור המאוחר יחסית של הסיפורים על העימות בין דוד ונתן וכן בין אליהו ואחאב.

מן הראוי להדגיש כי הדרישות המוסריות של הנביאים אינן מיועדות רק לתקופת המקרא, אלא הן רלוונטיות גם לתקופתנו ולעולם כולו. עובדה זו קבעה את מעמדה של הנבואה הקלסית בתרבות העולם. אין תימה שגם בניסוח מגילת העצמאות ניתן דגש לתורת הנביאים: "מדינת ישראל... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל".

פירוט התכנים והמקורות:

פירוט התכנים והמקורות:

 

נושא בחירה: ירושלים במקרא

מבוא:

נושא זה משלב קטעי מקרא וקטעי מאמרים לפי דגם "הנושא המסכם" מתכנית הלימודים למקרא מהדורת תשל"א ומהדורת תשמ"ה. הלומדים מודרכים לעסוק בנושא בדרך של חתך בספרים שונים במקרא ובסוגות ספרותיות שונות ולהיעזר בפרשנות מסורתית ומודרנית, בקטעים ממאמרי מחקר ובספרי עזר.

 

בחירה בנושא "ירושלים במקרא" כאחד מן הנושאים המוצעים ללומדים נובעת מן המרכזיות של העיר ירושלים ששורשיה במקרא והיא נטועה בחיי העם היהודי לאורך כל תולדותיו, בספרות העברית לדורותיה, בעולמם הרוחני ובמסכת השאיפות והתקוות הלאומיות של עם ישראל מאז ועד היום.

 

הנושא מפגיש את הלומדים עם היבטים היסטוריים, ארכאולוגיים, רעיוניים וספרותיים. ההיבטים השונים מרחיבים ומעשירים את זווית ההסתכלות של הלומדים ועשויים גם להגביר את זיקתם הן לירושלים והן למקרא.

 

ראשי הפרקים לנושא:

א.    שמותיה של ירושלים ומשמעותם

ב.    ירושלים בספרי התורה

 ג.    תולדות ירושלים בתקופות השונות (מן התקופה הקדם-ישראלית עד שיבת ציון)

ד.    ירושלים במזמורי תהילים ובתפילה

ה.    ירושלים בדברי הנביאים כנושא לתוכחה וכנושא לנחמה.

 

הערה: את עיבוד הנושא "ירושלים במקרא" אפשר למצוא בחוברת "ירושלים במקרא", מעלות, תל אביב, התשנ"ג (חוברת לתלמיד ומדריך למורה).

לימודים מורחבים בחטיבה העליונה

(יחידות לימוד 3, 4, 5)

יחידות ההרחבה בלימודי המקרא בחטיבה העליונה (יחידות 3, 4, 5) מיועדות לתלמידים הבוחרים ללמוד מקרא כמקצוע התמחות, מעבר לתכנית החובה בהיקף של שתי יחידות לימוד. הנושאים ביחידות אלה מבוססים על כתובים שמצויים בחלקים שונים של המקרא, וכן על שילוב של חומרים מקראיים וחוץ-מקראיים, הן בהיבט של תרבויות שכנות, הן בהיבט של ספרות בתר-מקראית (ספרות חיצונית ומדרשים) והן על ידי שילוב חומרים מתחומים אחרים (ארכיאולוגיה, ספרות, אמנות ועוד). מטרת הלימוד ביחידות מוגברות אלו היא העמקה בחומר הנלמד והרחבתו מעבר לחומר המקראי, על מנת לראות את הזיקה בין המקרא לבין תרבויות המזרח הקדום ועל מנת להיווכח בהשפעתו של המקרא על תרבות ישראל לדורותיה ועל תרבות העולם.

 

יחידת הלימוד השלישית (90 ש')

יחידה זו עוסקת בנושא המנהיגות כפי שהוא נתפס במקרא. היחידה מורכבת משני חלקים:

א.    נושא חתך מסכם – "מנהיגות ומנהיגים במקרא" (30 ש').*

ב.    נושא רב תחומי – "דוד ומנהיגותו" (60 ש').

 

א.  נושא החתך המסכם מנהיגות ומנהיגים במקרא עוסק בטיפוסים שונים של מנהיגים במקרא: משה, השופטים והמלכים. מגמתו לבדוק מה הן אמות המידה אשר לפיהן מודד המקרא את המנהיגים שקמו לעם בתקופות שונות ועל אילו עקרונות הם מבוססים. לדיונים בכתובים המקראיים מתלווים קטעים ממאמרי מחקר המאירים את הנושא מזוויות ראייה שונות. כמו כן מעידים קטעים אלה כיצד הפרה המקרא את מחשבת ישראל בדורות אחרים, שבהם השתנו נסיבות החיים והתפתחו ערכים בהתאם לצורכי הזמנים המשתנים.

 

ב.  הנושא הרב-תחומי דוד ומנהיגותו מתבסס על כתובים מקראיים ועל חומרים נלווים המאירים את הפנים השונות בדמותו של דוד. באמצעות מקורות אלה ניתן לעקוב אחרי שינויים בעיצוב דמותו של דוד כאדם וכמנהיג.

תאור קורות חייו של דוד נחלק לשניים:

 

הכתובים המקראיים הכלולים בנושא:

מאחרי הצאן לכס המלוכה – שמואל א', ט"ז – שמואל ב', ב' 4.

דוד מלך ישראל – שמואל ב', ב' 5 – מלכים א', ב'.

  דברי הימים א', כ"ח—כ"ט.

  תהילים ג', נ"א.

 

אין הכוונה ללמד את הפרקים ולפרשם פסוק אחר פסוק, אלא לרכז מתוך הפרקים תכנים הקשורים זה בזה לפי הנקודות שפורטו לעיל.

 

החומרים הנלווים:

1.    אזכור בית דוד ("ביתדוד") בכתובת הארמית מתל דן. (מודפס בעולם התנ"ך, כרך מלכים ב', עמ' 102-103)

2.    טקסטים מקומראן:   תהילים קנ"א. (מודפס בעולם התנ"ך, כרך תהילים ב', עמ' 285) הטקסט על דוד כמחבר מזמורי תהילים (11QPs2DavComp) (מודפס בעולם התנ"ך כרך תהילים ב', עמ' 287).

3.    בן סירא, שבח אבות עולם, מ"ז 1-17

4.    מדרשים*:   מתוך שמות רבה פרשה ב', ב' (החל ב"ה' צדיק יבחן" עד "ומשה היה רעה").

מתוך תלמיד בבלי, מסכת ברכות, דף ג' עמ' ב' (החל ב"חצות לילה אקום" עד "שעלה עמוד השחר").

מתוך מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סימן א' (החל ב"חושֵׂך שבטו שונא בנו" עד "מדוע ככה עשית").

מתוך מדרש תהילים (בובר) מזמור א' (החל ב"המשובח בנביאים זה משה" עד "ודוד נתן חמשה ספרים שבתהילים לישראל").

 

5.    דמות דוד באמנויות: מוסיקה, ציור, פיסול, פסיפסים, תיאטרון, קולנוע, ספרות, שירה, זמר עברי ועוד. לפי בחירה.

לנושא זה מוקצות בתכנית 10 שעות.

 

את החומרים הנלווים (המפורטים בסעיפים 1-4) אפשר לשלב במקומות המתאימים ברצף הלימוד השוטף לפי שיקול דעתם של המורים. גם את התחומים הנלווים באמנויות (סעיף 5) ניתן לשלב במהלך ההוראה, או להקצות את כל 10 השעות לתחום אחד או יותר באופן מרוכז. על התחומים מהאמנויות תישאל בבחינת הבגרות שאלה פתוחה וכל תלמיד ישיב עליה על פי מה שלמד.

 

דוד – לקט מדרשים

שמות רבה פרשה ב, ב

"ה' צדיק יבחן" (תהילים י"א 5). ובמה הוא בוחנו? במרעה צאן. בדק לדוד ומצאו רועה יפה, שנאמר: ['ויבחר בדוד עבדו] ויקחהו ממכלאת צאן' (שם ע"ח 70). מהו 'מכלאת'? כמו: 'ויכלא העם מהביא' (שמות ל"ו 6). היה מונע הגדולים והיה מוציא הקטנים תחלה לרעות כדי שירעו הקטנים – הרכבה ואחר כך היה מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית ואחר כך מוציא הבחורים כדי שיהיו אוכלים עשב השדה. אמר הקב"ה: מי שהוא יודע לרעות את הצאן איש לפי כחו, יבא וירעה בעמי, הדא הוא דכתיב: 'מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו' (תהילים ע"ח 71). ואף משה לא בחנו אלא בצאן. אמרו רבותינו: כשהיה משה רועה צאן של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי אחד ורץ אחריו עד שהגיע לחסות. כיון שהגיע לחסות נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו אמר לו: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני שעיף אתה, הרכיבו על כתיפו והיה מהלך. אמר לו הקב"ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם – חייך, אתה תרעה צאני. הוי: ומשה היה רעה (שמות נ' 1).

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד ב

'חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך' (תהילים קי"ט 62)... כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.

 

מדרש תנחומא פרשת שמות סימן א

'חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר' (משלי י"ג 24)... ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף יוצא לתרבות רעה ושונאהו... דוד שלא ייסר לאבשלום ולא רדהו בא לידי תרבות רעה ובקש להרגו ושכב עם עשר נשיו וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, והפיל מישראל כמה אלפים וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף... וכיוצא בו עשה דוד באדוניה ולא רדהו ביסורין ולא גער בו ולפיכך יצא לתרבות רעה דכתיב: ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית (מלכים א', א' 6).

 

מדרש תהילים מזמור א

משובח שבנביאים זה משה, משובח שבמלכים זה דוד. את מוצא כל מה שעשה משה עשה דוד: משה הוציא את ישראל ממצרים, ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות, משה עשה מלחמה בסיחון ועוג, ודוד עשה מלחמה כל סביביו... משה בנה מזבח, ודוד בנה מזבח, זה הקריב וזה הקריב, משה נתן חמשה חומשי תורה לישראל, ודוד נתן חמשה ספרים שבתהילים לישראל.

 

הערה:

מומלץ לעיין במאמרו של א' שנאן, על דמותו של המלך דוד בספרות חז"ל, בתוך י' זקוביץ, דוד מרועה למשיח, ירושלים תשנ"ו, עמ' 181-199.

יחידת הלימוד הרביעית (90 ש')

ביחידת הלימוד הרביעית ניתן לבחור באחד מבין שני הנושאים האלה:

א.    ספר איוב בהרחבה ובהעמקה (60 ש') ונושא חתך מסכם "דמות האדם במקרא" (30 ש').

ב.    חמש המגילות, ספר דניאל וחומרים נלווים חוץ-מקראיים.

 

אפשרות א: איוב והנושא המסכם "דמות האדם במקרא"

איוב – העיסוק בסיפור המסגרת ובחלק השירי של ספר איוב הכולל את הוויכוח בין איוב ובין רעיו מאפשר לעמוד באופן מעמיק על סוגית הסבל האנושי ועל מעמדו של האדם בעולם ומול אלוהים.

הלימוד מאפשר הצצה לעולמה הפנימי של דמות מקראית המיטלטלת בין אמונה באלוהים, המנהיג את העולם על פי אמות מידה של צדק ובין מציאות שאיננה מאשרת תפיסה זו. איוב מתעמת עם הרעים בנושא הגמול הניתן לצדיק ולרשע. בלא לאות הוא מתעקש על חפותו ועל הצורך להציע לסבלו הסבר שונה מאשר עונש על חטאיו.

מענה האלוהים אינו פותר את הדילמות אלא מצביע על הפער התהומי שבין בני האדם לבין האל ועל קוצר דעתו של האדם להבין ולהסביר את מניעי ההחלטות האלוהיות.

 

הכתובים הנלמדים מספר איוב:

·       א', ב', מ"ב 7-17 – סיפור מסגרת

·       ג'-י"א, י"ג – מחזור הוויכוחים הראשון בין איוב והרעים

·       כ"ח – הנאום על החוכמה

·       כ"ט-ל' – עברו המפואר של איוב לעומת ההווה העלוב והקשה

·       ל"א – שבועת איוב על ניקיון כפיו

·       ל"ח-מ"ב 6 – מעני אלוהים לאיוב. (חובה: ל"ח – ל"ט 12, מ' 1-13, מ"ב 1-6.)

 

לעיון המורים: מקורות מן המזרח הקדום, עיינו לעיל עמ' 73.

 

"דמות האדם במקרא"

לימוד הנושא המסכם "דמות האדם במקרא" מהווה השלמה, תוספת והעשרה ללימוד ספר איוב. למרבית השאלות שבהם נוגעים הנאומים שבספר איוב יש ג ביטוי בחלקים אחרים במקרא – בסיפורים, במזמורים, בדברי נביאים ובסוגות אחרות. צירוף הנושא המסכם ללימוד ספר איוב בא להגביר את האתגר האינטלקטואלי הניצב בפני התלמידים, ואף להעמיק את המשמעות של עולם המקרא לגביהם באופן אישי.

 

פרקי הנושא:    בריאת האדם

האדם ביקום

האל והאדם

האדם וגורלו

האדם בחברה

 

ניתן להיעזר בעיבוד הנושא בחוברת שפורסמה על ידי האגף לתוכניות לימודים, משרד החינוך, הוצאת "מעלות".

 

אפשרות ב: חמש מגילות, דניאל ומקורות חוץ-מקראיים.

חמש המגילות וכן ספר דניאל כלולים בקובץ כתובים. ספרים אלה משקפים שלב של כתיבה מאוחרת או של עריכה מאוחרת המתבטאת הן בלשון, הן בפואטיקה (דרכי הכתיבה) והן בעולם האמונות והדעות (המישור הרעיוני).

במסורת היהודית מקובל לקרוא את שיר השירים בפסח, את רות בשבועות, את איכה בתשעה באב, את קהלת בסוכות ואת אסתר בפורים.

המגילות שונות זו מזו בלשונן, במשמעותן ובסוגן הספרותי.

מגילת שיר השירים היא שירת אהבה בין האהוב (דוד) לאהובתו (הנערה).

מגילת רות היא סיפור המבקש להציג את מוצאו של דוד המלך.

מגילת איכה כוללת קינות על חורבן ירושלים והמקדש.

מגילת קהלת שייכת לספרות החכמה ונקודת המוצא שלה היא ספקנות.

מגילת אסתר עוסקת בתפוצה יהודית בגולה ומסבירה את מקור חג הפורים.

 

העיסוק במגילות מאפשר שיח בינן לבין פרקי המקרא שנלמדו קודם לכן, כגון: קהלת בזיקה למשלי ולאיוב, אסתר בזיקה לסיפור יוסף ולמסורות על שאול, איכה בזיקה לנושא החורבן ועוד.

 

ספר דניאל הוא המאוחר בין ספרי המקרא. הוא כתוב בשתי לשונות: עברית וארמית וניכרת בו זיקה לעולם הלניסטי. דניאל הוא דמות החכם העומד מול שליטי עולם ויכול לכל התלאות. בספר מתוארות בעיות של קיום יהודי בגולה. חלק מסיפורי הספר הפכו למוטיבים מרכזיים בתרבות כמו: דניאל בגוב האריות, משתה בלשצר והכתובת על הקיר.

הפרקים הכתובים ארמית יילמדו בתרגום לעברית.

פירוט התכנית:

 

 

תוספות לעיון המורים:

1.    המבואות למגילות ולדניאל בעולם התנ"ך במלואן.

2.    גרשון ד' כהן, שיר השירטם באספקלריה היהודית, בתוך תורה נדרשת – חיבורים בשאלות יסוד בעולמו של המקרא, אברהם שפירא (עורך), תל אביב, עם עובד 1984, עמ' 89-108.

3.    דו שיח פסימי בין עבד לאדוניו, מתוך ש' שפרה, י' קליין, בימים הרחוקים ההם, תל אביב, עם עובד, 1996, עמ' 576-580.

 

יחידת הלימוד החמישית (90 ש')

ביחידה החמישית יילמדו שני נושאים, לפי הצעת בית הספר ובאישור המפמ"ר. נושאים אלה צריכים להיות בעלי אופי בין-תחומי והם מיועדים להרחבה, להעמקה, לחקר וללמידה עצמית של הלומדים. מוקדו של כל נושא יהיה מקראי. מלבד הכתובים המקראיים שבנושא יש לכלול בו טקסטים חוץ מקראיים וחומרים מתחומים נלווים. כמו כן יש לכלול בכל נושא שבעה מאמרים או עשרה חלקי מאמרים הדנים בו.

 

דוגמאות לנושאים:

1.    סוגיה מקראית לאור המחקר הארכאולוגי

2.    תרומת כתובות עבריות ארץ-ישראליות להבנת פרשיות במקרא ובלשונו

3.    סוגיה מקראית על פי המקרא ובמגילות מדבר יהודה / בתרגומי המקרא

4.    סוגיה מקראית בהשוואה למקבילות בספרות המזרח הקדום

5.    סוגיה מקראית והשתקפותה ביצירות אמנות (ציור, פיסול, מוסיקה, מחול, ספרות וכו')

6.    פולחן ואמונה בישראל ובעמים

7.    האישה במשפחה ובחברה בספרות המקראית ובמקבילותיה

8.    דמויות מקראיות וגלגוליהן בספרות הבתר-מקראית

9.    סוגיה מקראית בפרשנות המחקרית המודרנית

10.